איך מתאוששים ממשברים וממשיכים מחוזקים – ד"ר צחי וידר מארח את מירב מילר

שלום אנחנו נפגשים שוב בפרק חדש של JOYspan, המדע של חיים ארוכים וטובים. המדע שמתעסק ב-Longevity – אריכות החיים הטובים והמהנים. איך אנחנו שולטים בגיל הביולוגי שלנו, לא רק עוצרים אותו אלא אף מחזירים לאחור והדבר הכי חשוב, כיצד אנחנו נהנים גם בגילאים מאוד מתקדמים ולא רק יושבים ומחכים "שהכל ייגמר כבר".

בפרק הזה אני שמח מאוד לארח את אשת התקשורת והטלוויזיה מירב מילר. אני שמח לארח אותך כאן בפודקאסט שלנו כי בשנים האחרונות קרו דברים מאוד מעניינים בחיים שלך, שהם רלוונטיים מאוד למה שאנחנו מדברים עליו. שכן כל חייך התעסקת בספורט ובתזונה נכונה וקיימת אורח חיים מאוד מיטיב עם גופך ונפשך, אבל בשנים האחרונות קרו כל מיני דברים ואני מאוד אודה לך באם תוכלי לשתף אותנו ושנצלול לעומק הדברים יחדיו.

היי צחי, גם אני מאוד שמחה כמובן להיות כאן. ואכן קרו דברים לא מעטים בשנים האחרונות. בפברואר 2020 גילו לי גידול בראש, השמיים נפלו ברגע שקיבלתי פיענוח של MRI ומאותו הרגע החיים קיבלו תפנית בעלילה. כלפי חוץ נשארתי אותו הדבר, משפחה עבודה ילדים. אבל בתוכי נאבקתי לנשום ולקום בבוקר, לראשונה בחיים הרגשתי פחד מוות. נקבע לי ניתוח ראש והייתי חרדה למות, לראשונה בחיים. פה פתאום הפחד התחיל לנהל אותי.

נכנסתי לניתוח ואמרו לי חודש אחד ואת חוזרת לחיים שלך אבל הניתוח לא הצליח ולא הצליחו להוציא את הגידול מהראש וכאן בעצם התחיל השיעור על התמודדות לתמיד, להמשך החיים עד סופם. ואני לבד, עם ילדים קטנים והחלטתי בהתחלה לא לשתף אף אחד. פנטזתי שאחרי חודש אוכל לספר לכולם כשזה מאחורי אבל זה כאמור לא קרה.

הספורט היה רכיב מאוד דומיננטי בחיי. התחלתי בטריאתלון ולאחר מכן נשארה רק הריצה, אני רצה בכל בוקר ולא ממקום תחרותי על אף שהשתתפתי במרתונים בעבר. והריצה הפכה להיות עוגן מאוד גדול שלי גם בימים הקשים ביותר.

אנחנו מדברים המון כאן ב-VIV על ריצה ככלי מאוד משמעותי מתוך סך הכלים של פעילות גופנית אבל ההמלצה שלנו היא על ריצה מאוד מתונה ואצלך היא לא הייתה אף פעם מתונה. אבל במקרה שלך אני חושב שלריצה היה תפקיד הרבה יותר קריטי מאשר רק פעילות גופנית.

אני יודעת והקשבתי לפודקאסטים אחרים שלך ואני לא יכולה להגיד שזה לא השפיע עלי. התחלתי לחשוב שאולי אני צריכה למתן את הריצות ולא להיות במקום היחסית קיצוני שאני נמצאת בו אבל כמו שאמרת אתה בעצמך, במקרה שלי הריצה היה לה תפקיד הרבה יותר גדול, הרגשתי שאני זקוקה לה בשביל לנשום.

הייתי קמה עקומה לגמרי בבוקר ואחרי ריצה הייתי ממש בן אדם אחר. כן, היה בי צורך להתמיד בה והאמת היא שבזכותה גיליתי את הרכיב המדיטטיבי, את המיינדפולנס ואלה כבר היו גילויים חיוניים שהגעתי אליהם בסוף בזכות הריצה. המדיטציה הפכה לכלי אדיר עבורי, השקט הזה שאופף אותך, הכלי הדומיננטי והיעיל ביותר להילחם בסטרס. לעיתים אפילו זה היה כל כך מרגיע עבורי שמצאתי עצמי נרדמת תוך כדי. בסוף המדיטציה, כך הבנתי, הפכה לשער הכניסה לחשיבה חיובית אותה אימצתי אל חיי ויש לה אפקט מרומם מאין כמוהו.

הגידול שגילו אצלי, אני לא יכולה לקרוא לזה מתנה. לא בחרתי בו ולא קיוויתי להגעתו. אבל זו תהיה טעות לא ללמוד ממנו משהו. זה לא בא בחשבון. משהו היה צריך להשתנות כאן בכל ההתנהגות שלי ואם אני מזקקת את זה לדבר אחד, הייתי אומרת שהבנתי לראשונה שהחיים שבירים ושחיים פעם אחת, הבנתי דקה לפני גיל 50 והבנתי שחייבים לחיות את הרגע וחייבים להתחבר להכרת הטוב. ואת הדבר הזה של הכרת הטוב, שאני יודעת שהוא חלק בלתי נפרד מחיים ארוכים ונעימים, אימצתי על מלא והכנסתי לחים שלי ללא סייגים. יש לי שני ילדים קטנים ומאז שקרה לי מה שקרה והם עברו אתי את הכל, הם מדי ערב יושבים ומעלים שלושה דברים טובים שקרו להם באותו יום. ממש הכרת הטוב על מלא.

איך את תופשת את עצמך באספקטים הנלווים של תזונה ושינה, למשל?

גם וגם וגם, זה מורכב. שינה אף פעם לא הייתה הצד החזק אצלנו במשפחה. הנשים במשפחה שלנו אף פעם לא ישנו. סבתא שלי למשל מעולם "לא ישנה", היא רק "שמה ראש" לרגע לנוח. אז אנחנו משפחה שלא יודעים באמת לישון.

הדבר הזה הוא קריטי, את יודעת. ואנשים לא באמת יודעים האם השינה שלהם טובה ובריאה. יש כאלה שישנים גרוע, מבחינת מחזורי ועומק השינה, אבל מרגישים ההיפך, שהם ישנו מצוין ויש גם את המקרים ההפוכים כמובן. בלי שינה טובה המוח לא נח והמערכות לא עושות ריסטארט במהלך הלילה ויש לזה השלכות על כל תחומי החיים. וזה חבל כי זה היום די פשוט למדוד ולהעריך. אפילו בעזרת שעון ניטור שהולך אתך הביתה ויש ביכולתו לבדוק ולשדר נתונים על השינה שלך. גם על איכות השינה וגם על סטרס במהלך השינה. ואז אפשר לסייע לאנשים כיצד לשפר את השינה. למשל העניין של לא לאכול ארוחה כבדה לפני השינה, או התאורה שמפריעה לשינה עמוקה וטובה, אלכוהול לפני השינה שגם מחבל בה. בקיצור יש הרבה פרמטרים ויש דרך לסייע לאנשים להגיע לשינה בריאה וטובה שהיא התנאי המוקדם להכול.

אנשים לא יודעים למשל שכאשר קמים, מאוד חשוב להיחשף לאור גדול וחזק בשעה הראשונה, זה לכשעצמו ישפר כבר את השינה הבאה. או גם שאנשים נוטים לישון פרקים ארוכים יחסית של שינה בצהרים, דבר שאינו מומלץ בכלל. אפשר לישון צהרים אבל זה לא יכול להיות יותר מ- 20 דקות כי אז התרומה הפוטנציאלית שיש בשינה קצרה בצהרים מתהפכת לכדי פגיעה בשנת הלילה.

 בואי נדבר על תוספי תזונה. את לוקחת?

האמת שלא. אין לי איזו אג'נדה נגד אבל כנראה שאף פעם לא התעמקתי ביתרון שהם מעניקים לנו.

לאנשים חסרים חומרים בגוף כמו ויטמין D או חומצה פולית או וויטמין B12. הנטילה של תוספים אלה היא קודם כל על מנת שאנשים לא יסתובבו עם חוסרים בחומרים שהם חיוניים ביותר בגוף. קחי למשל צריכת חלבון בכמות הנכונה לכל אדם, אנחנו יודעים היום עד כמה היא חשובה. ובתרבת שלנו התפריט הממוצע היומי הוא בעל מעט מאוד חלבון, לא ספיק לצרכים שלנו המלאים.

ויש חומרים שהולכים ומתדלדלים בגוף החל מגיל 40, חלקם אמונים על משק האנרגיה של הגוף. ואם את רוצה להיות ברמת האנרגיה של אישה צעירה את חייבת אותם בגוף. אלה הם כבר התוספים ברמה השנייה, לא אלה שרק משלימים חומרי בסיס שחסרים בגוף. יש נוגדי חימצון שהם מאוד משמעותיים להארכת חיי תאים בגוף ומכאן להארכת תוחלת חיים.

אני גם חסיד גדול של צום לסירוגין. מדובר בכלי יוצא דופן. אני ממליץ עליו לכל המטופלים שלנו. במקרה שלי למשל אני אוכל למשך 8 שעות ביום וצם 16 שעות בכל יום. אני מתחיל לאכול ב 12 בצהרים ורק עד שמונה בערב. לא אחרי. הפרק הארוך היומי כשהאדם צם עושה כנראה דברים מאוד טובים לגוף שלנו. אחד מהם הוא שאין שחרור מופרז ובלתי פוסק של אינסולין בגוף. השני הוא שיש תאים בגוף שהן למעשה על סף סיום חייהם כתאים פעילים והפרק הארוך של אי אכילה ביום מסייע לגוף לפרק אותם ולהפוך את מה שנותר מהם לאנרגיה. זה לא יקרה במצב בו אנחנו אוכלים לכל אורך היום וממטירים שפע, שהוא לא באמת טוב, של קלוריות על הגוף ללא הפסקה.

חשוב לי להדגש כאן דבר הקשור למצבי מחלה. הריסק פקטור הכי גדול במחלות הוא הגיל. גם במחלות כלי דם ולב, סוגי הסרטן השונים, אלצהיימר ועוד שלל מחלות. הגיל הוא מנוע הצמיחה של המון מחלות ולכן אנחנו כל כך מדגישים אורח חיים של הצערה, של עצירה ואף הפיכה של הגיל הביולוגי. עצם המאמץ הזה יכול להוות אלמנט שמאט או שולל הופעת מחלות ובזה יתרונו הגדול.

אנחנו היום יודעים שאת יכולה להיות בת 90 אבל שהגוף שלך יהיה בן 50. ואנחנו בעידן שתוחלת החיים צפויה להיות מעל 150 ויותר, לתינוק שנולד כעת. הדבר הזה ממחיש את הצורך לבלום את התקדמות הגיל הביולוגי על מנת להגיע לגילאים הממש גבוהים בבריאות ובהנאה מן החיים.

אני היום בן 62 ובשבילי להישאר בגיל שהוא משמעותית צעיר ביולוגית מגילי הכרונולוגי היא ממש משימת חיים.

אני היום בת 52 האם אני יכולה לעלות על הרכבת הזו או שכבר פספסתי אותה?

את לגמרי יכולה, ברור. אפשר להתחיל ממש בכל גיל. אנחנו מטפלים באנשים מבוגרים ממך משמעותית ואנחנו רואים באופן מובהק איך הגיל שלהם נסוג לאחור. אנחנו גם יודעים לבדוק את זה אמפירית. יש לנו היום בדיקות שיכולות להגיד לנו מהו גילו הביולוגי המדויק של האדם. מהו הגיל של התאים שלך.

תוך כמה זמן אני יכולה לראות את הנסיגה לאחור אם אני מתחילה לאמץ באופן הדוק את אורח החיים שאתם מציעים?

ישנו מחקר מקיף מאוד שבדק קבוצה מאוד גדולה של אנשים ומצא שבתוך חודשיים מן הרגע ששינו אורח חייהם, חזרו שנתיים אחורה בגיל. זה מטורף. אנחנו יכולים לבלום את התקדמות הגיל וזו בשורה אדירה. מקום בו אנחנו רואים את הדברים בצורה ברורה ומובהקת הם האיזורים הכחולים, אותם מקומות בהם קהילות שלמות מגיעות לגילאים מופלגים ובבריאות ובהנאה. משם לקחנו הרבה מאוד תובנות. אחת מהן שהיא חשובה ביותר היא עניין המשמעות בחיים והקשרים החברתיים. שני אלה הם פקטורים סופר קריטיים לאיכות חיים ולא רק אריכות אלא איכות צרופה של חיים מהנים.

בשיחה הזו שלנו בלט החיפוש אחר הטוב. המחשבות החיוביות, הכרת הטוב שהיא חיונית לשמחת החיים שלנו. מספיק שמישהו ייקח אפילו רק דבר אחד טוב מהשיחה הזו שלנו הוא כבר הרוויח. ובאשר אלינו, אם עשינו משהו טוב לאחד המאזינים עשינו טוב לעצמנו. זה עוד דבר שלמדתי במסע שנכנסתי אליו בעקבות גילוי המחלה בגופי.

אני רוצה מאוד להודות לך מירב, על שיחה מרתקת ולהודות לך ששיתפת בכזו כנות ופתיחות. כיף לשמוע אותך ואני בטוח שאנשים ייקחו הרבה ממנה. תודה