איך הזדקנות פסיכולוגית משפיעה על הזדקנות פיזית? ד״ר צחי וידר מארח את ד״ר דן הרמן

הפודקאסט הזה מאריך חיים

כשמאמינים שניתן לשלוט בתהליכי אייג'ינג, אז נפתחת הדלת להשפעה של הפסיכולוגיה שלנו על הביולוגיה של הגוף. מחקרים מראים זאת פעם אחר פעם. הזיקנה היא לא גזירת גורל, היא לעיתים רבות מושפעת מהנורמה החברתית. מאותתים לנו ש"הגיע הזמן להיות זקנים", אז אנחנו מרגישים זקנים. דוקטור צחי וידר מארח את דוקטור דן הרמן לשיחה על הרכיב הפסיכולוגי הדומיננטי העומד מאחורי הזיקנה

אני שמח לארח בפודקאסט היום את דוקטור דן הרמן, יועץ אסטרטגי וחוקר הפסיכולוגיה

וה-'מיינדסט' של אורך החיים, אורח החיים וההנאה שאנחנו שואבים מהם.

מה הקשר באמת בין הפסיכולוגיה – ה-'מיינדסט' של אדם ובין אייג'ינג – תהליכי ההזדקנות?

למעשה השאלה היא, מה מערכת היחסים בין הביולוגיה לפסיכולוגיה כאשר אנחנו באים לדון בתהליכי אייג'ינג, שנראה שהן מעורבבות זו בזו עד שקשה להפריד.

אני מגיע מפסיכולוגיה, ובני אדם והתהליכים הפסיכולוגיים שלהם מעניינים אותי ללא הפסק. חקרתי במהלך הקריירה שלי מגוון נושאים. אני חתום, למשל, על התיאוריה של ה"פומו" שמתעסקת עם הפחד מהחמצה. אבל נפנה לנושא שלשמו התכנסנו כאן היום, אנחנו בסוף משכנעים אנשים שהם יכולים לחיות הרבה יותר זמן ממה שהם חשבו ובבריאות הרבה יותר טובה ממה שהם אי פעם שיערו לעצמם. לאמונה שלהם, שזה אפשרי להשפיע על תוחלת החיים ועל ההנאה מהם בכל שלב ושלב, כולל השלבים היותר מאוחרים בחיים, יש משקל עצום.

אז אנחנו בפרק מרתק בהיסטוריה האנושית, בו אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לשלוט בדבר הזה שנקרא אייג'ינג. זו כבר לא גזירת גורל – "אנחנו מזדקנים וזהו, אין מה לעשות".

ואתה אומר למעשה שהפסיכולוגיה לא רק משפיעה על התודעה אלא שיש לה גם השפעה ישירה על הביולוגיה שלנו וזה ממש מרתק.

אכן, הדרמה הגדולה היא בלי צל של ספק בפיזיולוגיה. כמו שאתה מסביר היטב בפרקים אחרים של הפודקאסט הזה בהקשר לאייג'ינג. הטכנולוגיה והטיפולים החדשניים, המחקר הרב שהצטבר אל מול הספק שמתעורר אצל רובנו, ביחס ליכולת לשלוט בהזדקנות.

צריך להבין שיש הזדקנות פסיכולוגית לצד ההזדקנות הפיזית. זה נובע קודם כל מהנורמה החברתית. הסביבה מאותת לנו שהגיע הזמן להיות זקנים. אז נורמות של התייחסות לגיל ובנוסף היציאה לפנסיה בגיל יחסית מוקדם ביחס לתוחלת החיים הממוצעת. אז מה שקורה הוא, שאנחנו מפנימים את הנורמות הללו וזהו, מתחילים להתייחס אל עצמנו כזקנים. והדבר הזה משפיע בשתי צורות.

קודם כל זה משפיע על הביולוגיה שלנו. שנית זה משפיע על אורח החיים שלנו. "דברים שאנחנו כזקנים לא אמורים לעשות אותם". אנחנו מורידים את הפעילות הגופנית של עצמנו, אנחנו פחות שמים לב לתזונה ואנחנו פחות מודעים לאיך שאנחנו נראים. כאילו ויתרנו, כי אנחנו אמורים להרגיש זקנים, לא?! אין לנו תוכניות ארוכות טווח ואין לנו חלומות. אנחנו מתרחקים מטכנולוגיות, "כי זה של צעירים", כמו טיק טוק" למשל. המוסיקה שאנחנו שומעים – אנחנו בנוסטלגיה, בפוקוס על העבר, בגעגועים לעלומים שלנו. ואז הסביבה רואה ש"אנחנו זקנים" ומאשרת לנו את התחושה הפנימית.

העניין הוא לקלוט שזה הפיך. שזה לא מוכרח להיות ככה. זה הפיך פסיכולוגית ולא פחות מכך, זה הפיך ביולוגית.

כן, זה לוקח אותי למחקר מכונן שנערך באוניברסיטת הרווארד  בתחילת שנות ה-80'. החוקרת הייתה קרן לנגר וקבוצת המחקר שלה הייתה מורכבת מאנשים מבוגרים שהיא קיבצה בבית שהיה "צעיר" בשלושים שנה מבית טיפוסי של שנות ה-80'. כל הרכיבים בבית הזה היו למעשה משנות ה-50'. הריהוט, המוסיקה, תכניות הטלוויזיה ששודרו עבור הדיירים, הכל. קבוצת המחקר שלה נבדקה על מדדים שקשורים בגיל, מדדים של גיל ביולוגי, לפני הכניסה לבית לתקופה של שבוע ולאחריה – כאשר סיימו את השהייה בו. המדדים הביולוגיים שלהם הראו סימני נסיגה בתום השהות, בהלימה לסביבה המלאכותית שנבנתה לצורך הנסוי עבורם. במילים אחרות, הם הפכו "יותר צעירים" ביולוגית בהשראת הסביבה הצעירה בה חיו. לנגר מספרת שכשהיא באה לאסוף אותם מהבית בסוף השהות היא מצאה אותם בחניה משחקים כדורגל. לא פחות!

אתה אומר למעשה שה-'מיינדסט' שלהם בתקופה בה שהו בבית הייתה לו השפעה על הביולוגיה שלהם וזה די מדהים.

כן, פרמטרים כמו עוצמת האחיזה שלהם בידיים, הראייה שלהם ועוד סט שלם של מדדים ביולוגיים.

למעשה, מה שאתה אומר הוא שהכל מחובר להכל. כמובן שמה שייקבע את המדדים הביולוגיים שלהם הם גורמים פיזיולוגיים, אבל לא רק. לא פחות מהפיזיולוגיים ההשפעה הפסיכולוגית הייתה מאוד נרחבת.

כן, למעשה ב-Joyspan אנחנו חייבים להשתמש בכלי הזה, ה-'מיינדסט', בכדי שאנשים יחיו את חייהם "צעירים" ובהנאה על מנת, בין השאר, לשמר את המדדים הביולוגיים שלהם "צעירים". ואל תשכח שזה כלי מאוד נגיש, בטח יותר מהתרופות ומהטיפולים האחרים שאנשים צורכים.

עשרות רבות של מחקרים מוכיחים שזה כשלעצמו משפיע. גם אם אתה לא עושה דבר אחר, זה משפיע ובסוף זה יגרום לך לעשות עוד דברים ששייכים לעולמות צעירים, כי נכנס לך לראש שאתה צעיר, ה-'מיינדסט' שלך קיבל תפנית מצוינת בכיוון הנכון. פתאום אתה פעיל יותר אתה רואה אופק רחוק, אתה מתכנן קדימה ללא היסוס, ויש לך משמעות. אתה אופטימי ואתה נהנה. פתאום יש לך גם קשרים חברתיים. כי אתה פעיל. זה שדרך הנפש אפשר להשפיע על הגוף היא כבר אקסיומה ברפואה. זה מוכח מחקרית מעבר לכל ספק. לנגר ערכה את הניסוי שלה ב 1982 ולאחר מכן עמיתים חזרו על הניסוי הזה כמה פעמים והגיעו לאותן תוצאות.

ממש לאחרונה נערך מחקר בשוודיה, שבאמצעות פסיכותרפיה גרמו לאפקט פסיכולוגי של הארכת טלומרים בקצות הכרומוזומים של המשתתפים. זאת אומרת השפעה פסיכולוגית אפילו ברמת התא, על הכרומוזומים בכל אחד מהתאים, הטלומרים התארכו במקום להתקצר כחלק מהתהליך המוכר של אייג'ינג. נחוץ רק הסבר קצר כאן. הטלומרים הם קצוות המגינים על הכרומוזום משני צידיו. קצת כמו הכיפה מפלסטיק בקצהו של שרוך נעליים. ככל שהתא מבוגר יותר הטלומרים מתקצרים והמשמעות היא שהתא מאבד מיכולתו עם הזמן להתחלק. אז לחשוב שטיפול פסיכולוגי הצליח להפוך את התהליך ולהאריך קצוות טלומרים זה גילוי מדהים.

החיבור גוף ונפש הוא כבר לא חיבור. זה דבר אחד.

זה לגמרי מעבר לשלב ההוכחה. זה התחיל במדיטציה, והיום אנחנו יודעים מחקרית ש-'מיינדפולנס', למשל,  מצליח לשנות את כמות החומר האפור במוח. אנחנו רואים במחקרים שינויים ביולוגיים של ממש כתוצאה מפרקטיקות פסיכולוגיות. אנחנו מגלים שהתפישה הסובייקטיבית שלנו ביחס לגיל הביולוגי של עצמנו ולגבי כמה זמן נחיה, היא המנבא הטוב ביותר של כמה זמן באמת נחייה. יש מחקרים לאורך עשרות שנים שעוקבים אחר התופעה הפנומנלית הזו. מסתבר שאנשים נוטים למות בגיל שהם האמינו שבו החיים שלהם יסתיימו.

זה נכון גם לגבי הצורה שאנשים רואים את עצמם בראי. מהי התחושה הסובייקטיבית שלהם ביחס לאיך שהם נראים. אלה שרואים את עצמם זקנים, סטטיסטית תוחלת החיים שלהם תהיה קצרה יותר. אותה הלן עם המחקר בהרווארד, ערכה ניסוי נוסף מעניין עם נשים וטיפוח במספרה. היא לקחה את קבוצת המחקר שלה לביקור טיפוח במספרה. היא בדקה פרמטר ביולוגי – לחץ דם, לפני ואחרי הטיפוח המפנק במספרה. לאחר הטיפול שאלה את הנשים שהשתתפו האם הן מרגישות צעירות יותר, מבוגרות יותר, או ללא שינוי בעקבות החוויה במספרה. אלה שענו צעירות יותר, לחץ הדם שלהן היה נמוך יותר ביחס לזה שנמדד לפני הטיפוח במספרה. אלה שהעידו שאינן מרגישות צעירות יותר בעקבות החוויה, לא נרשם שינוי בלחץ הדם שלהן לפני ואחרי המספרה. זאת אומרת שהתחושה הסובייקטיבית שלך לגבי איך שאתה נראה  משפיעה על המדדים הביולוגיים וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם במחקרים.

אנחנו מדברים פה על דברים שהם מאוד מרחיקי לכת. אנחנו חיים לצד הפיזיולוגיה ולצד המחלות שיכולות לגרום לנו להפרעה תפקודית. אבל הפקטור הפסיכולוגי, התפישתי, התודעתי -יש לו השפעה והוא יכול לשנות את מהלך החיים כמו גם את המהלך של מחלות. זה משפיע על איך נתפקד וגם על כמה זמן נחייה. זה הולך מאוד רחוק. המוח שלנו יכול 'להתארגן' כך שגם במצב בו אנחנו חולים באלצהיימר, המחלה לא תקבל ביטוי תפקודי וכל זה בגלל הפסיכולוגיה או בגלל התודעה שאנחנו צעירים והכל בסדר איתנו.

וזה לא רק נכון לגבי התפישה הסובייקטיבית של הגיל והמראה. לאופטימיות, למשמעות בחיים ולקשרים חברתיים, כמו שאנחנו מזהים בקהילות של ה"אזורים הכחולים" בהם חיים בבריאות מעל 100 שנים, יש את אותו אפקט שומר, מגן, מצעיר ומבריא על בני אדם. הבסיס הוא להאמין שזה אפשרי. קוראים לזה Longevity Mindfulness.

המכשול הראשון בדרך לשם מחייב אותנו להתגבר על נורמות חברתיות ולהיות מוקפים באנשים שהם באותו ראש, מרגישים צעירים. זה מאוד עוזר להתגבר על המכשול. לכן, הפודקאסט הזה מאריך לאנשים את החיים, אם הצלחנו לשכנע את המאזינים שזה אפשרי ושיש לתודעה שלהם תפקיד קריטי בזירת האייג'ינג. המחקרים של השנים האחרונות הם לא פחות ממהפכה והם באים בכמות אדירה. אלה שנים שהמדע משקיע משאבים עצומים בחקר הפסיכולוגיה של האייג'ינג. וזה הנושא שחייבים לאמץ מתוך המחקרים – "החיים ללא גיל" – Ageless mind.

זה די דומה למה שאתם עושים כאן במרכז הרפואי. אותן תכניות בהן אתם דואגים לנקות את סממני הזיקנה הפיזיולוגית ולשמר אנשים בתודעת צעיר מתמדת. כך אנשים מבינים שזה בידיים שלהם וזו איננה גזירת גורל. אנחנו מסתכלים על אנשים כמו אהוד ברק או שמעון פרס זכרונו לברכה. אנחנו רואים שזה אפשרי. פעם ראינו בהם יחידיי סגולה ואמרנו לעצמנו, נו  טוב, יש להם גנטיקה מדהימה. היום אנחנו לגמרי מבינים שזה לא. שזה אפשרי לכל אחד ושלגנטיקה יש השפעה מאוד מוגבלת ושדווקא להחלטות שלנו ולתודעה שמתפתחת בעקבותיהן יש משקל רב.

ה-JOYspan הופך להיות הדבר המשמעותי, והחדשות הטובות הן שהחיים הארוכים והמהנים הם בידיים שלנו. זוהי משימת חיים ויש לאמץ אותה בחיבוק. זה משתלם.