סקס – המרכיב החשוב לבריאות מיטבית

לוותר על סקס בגילאים המתקדמים זה בדיוק כמו לוותר על החיים עצמם. ואין סיבה לוותר. הידע בידנו וניתן להגיע לגילאים 70-80-90 עם חיי מין בריאים ומהנים

ברוכים הבאים לפרק נוסף של הפודקאסט JOYspan, המדע בו אנחנו מדברים לא רק על איך מאריכים חיים אלא על איך חיים אותם הכי טוב שאפשר. איך אנחנו יכולים ליהנות מהחיים גם בגיל מאוד מתקדם וכשאני מדבר על גילאים מתקדמים אני מדבר על 70 ו-80 ו- 90, איך אנחנו יכולים ליהנות מהחיים גם בגילאים האלה והאורחת שלי היא פרופסור מרינה שרגורודסקי שהיא חלק מהצוות ומהתכנית שלנו, כאמור JOYspan, חלק חשוב מהעשייה שלנו פה שמתמקדת באיך אנחנו נהנים מהחיים. הפרק הזה עוסק בנושא שאין להמעיט בחשיבותו בתחום הבריאות המיטבית – סקס. ואנחנו רוצים לדבר בפרק הזה על איך אנחנו עושים את הפעולה המהנה הזו בכל גיל ולא רק כשאנחנו צעירים. ברוכה הבאה מרינה.

את פרופסור לאנדוקרינולוגיה, מומחית להורמונים ואין ספק שהורמונים הם אולי המרכיב המרכז שגורם לנו ליהנות יותר או ליהנות פחות בחיי המין שלנו. יש דברים נוספים, כמו למשל אספקת הדם והחמצן התקינה לאזור האגן ולאיברים, חלקם אברי המין ששוכנים בו, אבל ללא ספק להורמונים יש תפקיד דומיננטי ביכולת שלנו לקיים וליהנות מסקס בכל גיל.

אני מסכימה אתך בהחלט, אין דבר יותר משפיע על סקס מההורמונים שלנו: טסטוסטרון, אסטרוגן – בלעדיהם אין ביכולתנו ליהנות מסקס, אין רצון אין תשוקה אין משיכה ואין יכולת. אני מסכימה אתך גם על הדבר השני, היכולת ליהנות מסקס קשורה גם בגורמים אחרים כמו סטרס, שינה, מחלות ועוד פקטורים נוספים ולכן אני מדגיש את הנקודה המרכזית: טיפול מותאם אישית לפני הכל.

מה שמאוד חשוב ומהותי הוא, שהעשייה שלנו כרופאים וכמערכות בריאות הייתה מורכבת במשך שנים רבות מעיסוק במחלות, באנשים שלא מתפקדים, שאין להם זקפה או נשים עם כאבים בעת קיום יחסי מין למשל והעשייה היום שונה, היא מצליחה להתמקד לא רק במה שחולה ולא תקין אלא איך עושים את זה יותר טוב ויותר שנים, בגילאים מתקדמים וזה שינוי תפישתי משמעותי.

אנחנו היום יודעים כבר שדברים שקשורים בלייפסטייל: שינה טובה, ספורט תזונה – משמעותיים גם הם, אבל כל זה בא אחרי העניין ההורמונלי, האם כך זה מרינה?

קודם כל אני רוצה לשתף אותך צחי על נושא ההתייחסות של מטופלים וגם לעיתים של רופאים ומטפלים ביחס לחיי המין של כולנו. רבים מרגישים שבגילאים המתקדמים הסקס הוא כבר לא מאוד חשוב. הם אומרים לעצמם, אנחנו כבר מבוגרים, את שלנו עשינו וזה מקבל פחות חשיבות. והגישה הזו ממש לא מקובלת עלי. היא גישה שגויה לחלוטין.

יצא לי לשהות בשבתון באוניברסיטה של לוס אנג'לס בקליפורניה ויצא לי להיתקל באוכלוסייה מאוד עשירה ומאוד מפותחת, רבים מהם גרים בבוורלי הילס ושם התחושה הייתה שונה לחלוטין. לאנשים הכי איכפת מסקס גם בגילאים מאוד מתקדמים, לא מוותרים על שום אלמנט, לא מרימים ידיים ולא מרגישים "מבוגרים מדי בשביל זה". תפישת עולם מאוד שונה ומאוד ראויה לתשומת לבנו.

נתקלתי באנשים בגיל 80 פלוס, לעיתים 90 והם עסוקים בשאלות הקשורות בחיי המין שלהם ללא הרף. מדוע ירד החשק? למה זה לא עובד לי כמו פעם, מדוע אנחנו לא נהנים מספיק מהאקט – ביטוי של תודעה מפותחת בגילאים מאוד מתקדמים.

כשאנחנו מדברים על תפקוד מיני, על אקט מיני, כמות השרירים המעורבים באקט היא הרבה ביותר מכל הפעילויות האחרות שאנחנו מכירים. ואם לא די בזה, האנדורפינים המשתחררים בגוף בעת האקט עצמו עושים עבודה נפלאה על הגוף. מצב רוח משתפר, החיוניות עולה – כל אלה יש להם השפעה רבה על התודעה המאוד מפותחת של המטופלים שפגשתי שם בקליפורניה.

זה משפיע על השינה שלנו על ההתנהגות שלנו, על המבע שלנו ולכן אני מאוד הייתי רצה לראות שינוי כאן בישראל ביחס לתודעת הסקס והפרקטיקה עצמה כמובן, בכל גיל.

מה שאת האומרת עכשיו, מרינה, הוא בעיניי סופר חשוב ואני חושב שאנחנו, כקהילה רפואית חייבים להפסיק להתייחס לנושא הזה כנושא שולי. הבעיה היא שהקהילה הרפואית מתעסקת בו בהקשר של מחלות ואי תפקוד ואנחנו חייבים לשים אותו על השולן כמשהו שהוא חשוב לחיים שלנו, לאורח החיים, ל-JOYspan. אנחנו בעשייה שלנו מנסים לתקוף את הנושא הזה של תפקוד מיני מהמון כיוונים. קודם כל החשק, בו טסטוסטרון הוא פקטור קריטי. גם תוספים חדשים שאצל נשים אושרו ע"י ה-FDA  – כאלה שיודעים לשפר את החשק המיני – הליבידו. אנחנו רוצים שיהיה לנו חשק ואז חיי מין טובים בכל גיל. ואנחנו רוצים גם אספקת דם טובה לאגן. ויש לנו כלים לעזור בכל התחומים הללו.

אתה יודע צחי, שלפני יותר מאלף שנים, יש עדויות שגברים שסבלו מחוסר חשק ובעיות בתפקוד מיני נתנו להם תרכיז שהופק מאשכים? היום התקדמנו מאוד ויש לנו ארסנל של הורמונים לטיפול בחשק ובתפקוד. כי הכל מתחיל שם. בכל שנה יש ירידה בייצור טסטוסטרון בגוף ומגיעים לגיל 50-60 ואין לגברים כבר טסטוסטרון שמופק באופן טבעי בגוף. לפי מחקרים אחרונים אדם אמור לחיות טוב עד גילאים של 100-120 שנה ואנחנו חייבים לאפשר להם ליהנות מהחיים ושיהיו להם חיי מין טובים. לא סביר שבאמצע החיים הסקס ייצא מהחיים של האנשים.

מעבר לחשיבות של ההורמונים בתחום,  בנושא של תפקוד מיני יש לנו כלים לשפר את הזרימה של דם ואתו חמצן לאברי האגן. יש לנו טכנולוגיות חדישות כמו למשל לחיזוק שרירי האגן ויש לנו מכשור שיודע לדמות תרגול של שרירי רצפת האגן ולחזק אותם. גם אלה משפרים מאוד את הזרימה של דם לאגן ומשפרים משמעותית את היכולת לתפקוד מיני תקין בכל גיל. גם לטיפול בתאי חמצן בלחץ על אטמוספרי מתון יש משמעות כאן, כי יש ביכולתם לתרום לייצור של כלי דם חדשים באזורים מסויימים. אספקת הדם היא פחות טובה עם הגיל ובסיוע הטכנולוגיות החדשניות אנחנו מצליחים לשפר את הזרימה לאגן וביחד עם ההורמונים והתוספים החדשים אנחנו יודעים לבנות גישה כוללת שבסוף מביאה לאופטימיזציה ברמות ההורמונים ושיפור בסירקולציה של הדם ואנחנו יכולים בגילאים יותר מאוחרים לאפשר ליהנות מסקס באופן משמעותי.

אנחנו גם משפרים את התוחלת ואת איכות החיים הכללית בזה שאנחנו משפרים את התפקוד וסקולרי של הגוף. יש קשר הפוך בין תפקוד מיני תקין ובין תחלואה ותמותה בגלל מחלות כלי דם. הרבה מאוד הוא פונקציה של כלי דם וזרימה בכלי הדם וזה מאוד חשוב כי עם הגיל כלי הדם שלנו נעשים נוקשים יותר וזה פוגע בזרימה של דם לאשכים למשל וכך גם פוגע בייצור של טסטוסטרון. אנחנו מטפלים במחלות שפוגעות בתפקוד וסקולרי בעזרת תרופות ותרגולים וטיפול במחלות שפוגעות בתפקוד כלי דם כמו סכרת ולחץ דם גבוה. לכן חשוב להסתכל על שורש הבעיה ולא לטפל רק בסימפטומים אלא בבעיה עצמה ואז גם כמובן שהסימפטומים יגלו שיפור ניכר.

כראייה הוליסטית שמתחייבת בתחום הזה, אנחנו מסתכלים גם על היחס של המזרח לסקס, פרקטיקות שמגיעות מהודו ומסין ומסתכלות על הבן אדם כמכלול. אנחנו צריכים כרופאים לדעת יותר ולשים לב כי אנחנו יכולים לקחת המון מהגישה ההוליסטית הזו ולעשות הכי טוב שאנחנו ליכולים עם מה שאנחנו יודעים לאמץ מהרפואה מהמזרח.

אני מסכימה אתך. כמומחית שבילתה פרק מאוד גדול מחייה בבתי חולים ורואה מטופלים עם צנרת ועם פצעי לחץ, אני אומרת לעצמי זה לא חייב להיות ככה. אם נדע להדריך את האנשים לטפל בכל הדברים הללו שקשורים ישירות לסירקולציה של דם לרקמות בכל כלי הדם בכל הגוף, חלק מזה ע"י שיפור התפקוד המיני, אנשים בגיל 70-8-90 לא יגיעו למצבים של מצוקה גופנית בגילאים האלה. בכלל לא. זה כמובן מנוגד לחלוטין ל-JOYspan שאנחנו דוגלים בו ומדברים עליו ללא הרף. אתה יודע, יש לי הרבה מטופלים שמקבלים טיפול הורמונלי חילופי והם מרוצים ואומרים לי, סוף סוף החזרת לנו את ההנאה מהחיים. וההתמקדות היא בחיי המין שלנו שמקרינים על כל שאר התפקודים. אנשים לעיתים מהססים לשתף בנושאים האלה בגלל מבוכה. ולכן בן אדם עם מחלת כלי דם כרונית ועם סטרס קבוע, הנורה האדומה כבר דלוקה לגביו ואנחנו חייבים להיכנס לזה כי כאן המפתח לתפקוד וסקולרי תקין ומשם לחיים מהנים וטובים.

את צודקת. אנחנו כקהילה רפואית התרגלנו במשך עשרות שנים לטפל רק במחלות וזה לא נכון. הגישה שלנו כיום היא יותר קרובה לגישה של המזרח. איך אנחנו מטפלים באדם לפני שהוא הופך חולה ואז למנוע את המחלות ולא לטפל בהן כשהן כבר שם.

לכן כל גבר וכל אישה, כשהם מרגישים מותשים ולא חיוניים ומתחילים להרגיש בעיות בחשק ובתפקוד מיני, למעשה זה סימן ראשון לכך שמערכת הדם זקוקה לטיפול, כמו גם על פי רוב המערכת ההורמונלית. המסר הכי חשוב זה להגיד להם, 'חברה זה לא גזירת גורל'. אנחנו יכולים לדאוג לזה שאתם גם תהיו יותר בריאים וגם תוכלו להמשיך ליהנות מהחיים ומסקס, הדברים הם בידיכם. אפשר לשפר ואפשר לשלוט בדברים וזה מסר מאוד חשוב.

לסיכום, סקס הוא סוג של פעילות גופנית שמיטיבה עם המון דברים: מצב כלי הדם, מצב הרוח, החיוניות של הגוף בכללותו. וזו פעילות לא יקרה להזכירך. הכי לא יקרה מכל הפעילויות שאנחנו עושים. אני מרגישה שכשמטופל מגיע בלי חשק ועם קשיים בתפקוד מיני, הוא למעשה כבר נמצא במסלול שיוביל בעתיד הקרוב למחלות כלי דם, לסכרת ולעוד מחלות כרוניות. וזה המקום בו אנחנו מחויבים להיכנס ולהתערב כי עדיין לא מאוחר מדי והדברים הם פתירים. יש לנו את הכלים.

תודה רבה פרופסור מרינה שרגורודסקי. נהניתי לשוחח אתך בנושא עד מאוד.